פסק-דין בתיק ע"ו 52782-09-11

1.         מחמת מחלתו (סכיזופרניה פרנואידית), דקר המערער למוות את אשתו ביום 17.5.07, הכל כמפורט בכתב האישום שבתיק פ"ח מס' 8027/07 של בית המשפט המחוזי בירושלים, בו יוחסה למערער עבירת רצח - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. לאחר שהוברר כי הוא חולה ההליכים הפליליים נגד המערער הופסקו וביום  4.7.07 הוצא נגדו צו אשפוז.

            מאז מאושפז המערער בבית החולים שער מנשה ומטופל בו. עקב הטיפול חל שיפור במצבו והוא יוצא מזה זמן אחת לשבוע לחופשה של עד 24 שעות בליווי, מוגבלת במקום (אזור צפון הארץ, רחוק ממגורי משפחת אשתו שבאזור המרכז).

2.         הוועדה הפסיכיאטרית דנה בעניינו ביום 21.9.11. המערער ביקש כי תאושרנה לו חופשות למשך 72 שעות, אך הוועדה לא נעתרה לכך והשאירה את המצב הנוכחי בעינו: המשך חופשות עד 24 שעות בליווי בלא להיכנס לתחום היישוב בו מתגוררת משפחת אשתו המנוחה באזור המרכז.

            על כך מלין המערער אשר שב וביקש כי תהא הקלה בתנאי החופשה על ידי הארכתה ל- 72 שעות.

3.         עניינו של המערער נבדק לפחות אחת לחצי שנה על ידי הוועדה הפסיכיאטרית, כמתחייב מהוראת סעיף 28 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א - 1991 (להלן: החוק).

            בדיון מיום 22.12.10 הוחלט לא לאפשר חופשות כלל לאחר שבבדיקה בפני הוועדה היה המערער "מסודר מבחינה חיצונית, מתוח, אי שקט קל ... מאוד נרגש ... האפקט מצומצם עם גוון דיכאוני עצוב, החשיבה עדיין מאורגנת ... טוען שאז היה לא שפוי ... מוסר על הקלה בסימפטומים של קולות ומחשבות ... מתוח ... סובל מרגשי אשמה ... " ונעזר בטיפולי הרגעה של ואליום, כאשר חלה הרעה במצב הרוח שלו. הוא משתתף במחלקה בה הוא מאושפז בריפוי בעיסוק ללא אירועים חריגים. התובנה למצבו הוערכה על ידי הוועדה "ברמה חלקית אך מבין צורך בטיפול ומקבל טיפול ללא התנגדות".

            המסוכנות העצמית של המערער הוערכה בדיון האמור ברמה גבוהה, ולאחרים היא הוערכה ברמה בינונית.

            בדיון מיום 24.3.11 העריכה הוועדה כי לא קיימת במערער מסוכנות עצמית ולאחרים מסוכנותו ברמה נמוכה. בבדיקה בפני הוועדה היה המערער "מסודר, משתף פעולה, האפקט מאוזן מגיב ותואם ללא הפרעות בולטות בהלך ובתוכן הדיבור והחשיבה. שיפוט תקין, מגלה תובנה לחומרת מעשהו ומייחס אותו למחשבות חולניות שאשתו בגדה בו וכן קולות וכדומה סימני מחלה." הוועדה אישרה חופשות קצרות בליווי למשך 24 שעות בלא להיכנס לתחומי ישוב מגורי משפחת אשתו ז"ל והסבירה כי המערער "נמצא ברמיסיה תרופתית טובה" אך בהתחשב בכך שתקופת ההתייצבות במצבו עדיין לא הייתה מספקת וכן כי חלפו פחות מ- 4 שנים מעת אירוע הרצח, רצוי כי ישוב "רק בהדרגה לחופשות".

            הוועדה החליטה כי החופשות תארכנה, כאמור למשך 24 שעות. בהפנייתם אל הוועדה ציינו הרופאים כי כאשר הוחלט קודם לכן להפסיק את החופשות אליהן יצא, המערער "קיבל ההחלטה בהבנה ואיפוק, ממשיך להתנהג כרגיל, לשתף פעולה, להשתתף בפעולות המחלקה ... לא התגלו סימנים פסיכוטיים פעילים ... מגלה חרטה ... מקבל עובדות (ה)חולי הנפשי (ה)קשה וצורך באשפוז וטיפול ממושך" והמליצו על מתן חופשות של 48 שעות בליווי בני המשפחה.

4.         בבדיקה הנוכחית בפני הוועדה היה המערער "מסודר, ללא הפרעות בולטות בהלך או בתוכן החשיבה, כשתאר את מצבו בעת ביצוע הרצח נראה שחווה את זה בצורה רגשית בולטת והביע שוב ושוב חרטה על מעשהו." המסוכנות שבמערער לאחרים הוערכה ככזו המצויה ברמה נמוכה והוחלט על המשך המצב הנוכחי: חופשות עד 24 שעות בליווי בלא כניסה לתחום ישוב מגורי משפחת אשתו ז"ל.

            הוועדה נימקה את החלטתה בציינה כי המערער "לא נמצא במצב פסיכוטי כעת, הוא נמצא בשלבי שיקום, אבל להערכתנו טרם חלף די זמן בסטטוס הנוכחי על מנת לשקול באמת הרחבת החופשות".

            יושב ראש הוועדה הוסיף הערה: "בעת השיחה על המקרה בלטו עיניו באופן חריג ומאיים מעורר פחד בעיני המתבונן ובין (צ"ל - ובעיני) חלק מחברי הוועדה".

5.         לטענת המערער הוועדה החמירה עמו יתר על המידה במיוחד לאור המלצות רופאי המחלקה בה הוא מאושפז. הרופאים סיכמו בהפנייתם אל הוועדה מיום 12.9.11 כי במהלך אשפוזו חל שיפור הדרגתי במצבו, חלפו התכנים הפסיכוטיים וכן ההתנהגות האלימה. זה כשנה וחצי, כותבים הרופאים, הוא מטופל ללא אירועים חריגים ובבדיקות חוזרות לא מתגלים סימנים פסיכוטיים והוא מסוגל להתמודד עם מצבי לחץ הקיימים במחלקה. הוא יצא למספר חופשות וחזר בזמן עם דיווחים חיוביים. הוא עוזר בסידורי המחלקה, עובד בעבודות שיקומיות של גינון וזוכה להערכה חיובית. הרופאים סיכמו: "לאור (ה)נאמר אנו מדברים על חולה שנמצא במצב של רמיסיה תרופתית יציבה. המלצת המחלקה חופשות בליווי עד 72 שעות".

6.         המשיבה טוענת כי החלטת הוועדה סבירה, כך במיוחד לאחר שלוקחים בחשבון את הרקע של המערער: בעברו הרשעות פליליות רבות; לשיא הגיעו הדברים בביצוע הרצח האכזרי של אשתו ז"ל. במצב זה יש לתת משקל ראוי להגנה על שלום הציבור בעת יציאתו של החולה לחופשה ולכן יש לדחות את הערעור.

7.         שעה שמדובר במי שהורשע בעבירת רצח, או בכל אסיר אחר, יציאתו לחופשות מוסדרת על פי הכללים וההוראות שבפקודת בתי הסוהר, בתקנותיה, ובהוראות נציב שירות בתי הסוהר. לאחר תקופה מתאימה וקציבת העונש לגבי אסיר שהורשע בעבירת רצח, יכול אסיר כזה לצאת לחופשה, ולאחריה לחופשות נוספות. כללים כאלה לא נתקנו בחקיקה (לא הראשית ולא בחקיקת המשנה) לגבי חולי נפש המאושפזים מכוח צו אשפוז, גם לא לגבי מי שביצע מעשה רצח. הכללים בנידון זה הם פרי הפסיקה.

חולה כזה זכאי לצאת לחופשה כאשר הדבר אינו מסכן את שלום הציבור. הכלל הוא כי יש להחיל על יציאתו לחופשות של חולה שביצע מעשה רצח קריטריון מחמיר. היינו, כי היציאה לחופשה תותנה "בשינוי יסודי ובסיסי, רציף ולאורך זמן, בעקבות טיפול במסגרת אשפוזו, שיש בו לשלול ברמת וודאות קרובה את מסוכנותו לשלום הציבור, לחלק ממנו או לעצמו" (ע"פ 11078/08 פחימה נ' מדינת ישראל, מיום 25.2.09, ר' גם ע"ו (חיפה) 3619-12-10 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, מיום 9.1.11). היציאה לחופשה של חולה כזה תישלל כאשר ההחלטה לאפשרה "מניחה לפתחו של הציבור את סכנתו של מי שעקב מחלתו עלול לנקוט באלימות קיצונית וחסרת רסן", כפי שהיא באה לביטוי בעבר, במקרה דנן, במעשה הרצח מיום 17.5.07.

יחד עם זה, העובדה כי האשפוז הכפוי בא לעולם עקב מעשה רצח, גם אם הוא אכזרי, אין בה כדי לסתום את הגולל על האפשרות כי תינתנה לחולה שרצח חופשות, הכל שעה ש"נוכח רמיסיה במחלתו (של החולה) ניתן לשלול ברמת וודאות גבוהה את סכנתו לציבור." (ע"פ 11078/08 הנ"ל).

בנידון זה יש חשיבות לכלל הנתונים העומדים בפני הוועדה ובעיקרם משך הזמן שחלף מאז תחילת האשפוז; משך הזמן של הרמיסיה היציבה; מהלך הדברים אודות הקורה עם החולה במהלך האשפוז; חופשות קודמות שקיבל, משכן, תנאיהן והאם עברו הן בשלום וללא תקלה, וכדומה. כפי שנפסק בע"ו (חיפה) 36193-12-10 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, מיום 9.1.11, יש לקחת בחשבון, במקרה המתאים "כי בעבר היו חופשות שחזרו על עצמן ללא תקלה. עובדה היא כי איש מן הציבור לא נפגע במהלך החופשות; יש לבדוק אם הפיקוח על החולה במהלך החופשות היה יעיל, ולפיכך, אם ניתן להגיע למסקנה לאחר מספר חודשים החולפים אחרי ההחרפה הפסיכוטית האחרונה, ועל פי שאר הנסיבות כי גם במצב זה ניתן לשלול בוודאות קרובה את הסכנה לציבור שבמתן חופשה, (ואז) ראוי לתיתה" (שם, פסקה 17).

8.         אומנם, בית המשפט הדן בערעור מן הסוג דנן הוא בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים. אולם, במהותו של דבר מדובר בהליך המתאים לבית המשפט לעניינים מנהליים. אל לו לבית המשפט להתערב בהחלטות הוועדה כל עוד הן סבירות, מבוססות על נתונים עובדתיים נכונים, נתמכות בראיות מנהליות וניתנו לגופו של עניין בלא לערב בדבר שיקולים זרים, תוך איזון ראוי בין הסיכון לציבור מצד אחד לבין הימנעות מפגיעה מעבר לנדרש בזכותו של החולה לחופשות, תוך תמיכה בהליך שיקומו ובציפייה כי במועד כלשהו בעתיד אף תתאפשר חזרתו לחיים בקהילה.